The Coming Weeks
Agricultural Work
The announced plowing in Ein Abus was postponed until Sunday. We went today to Sinjil, but settlers showed up. The DCO office who had until now refused to arrange for army protection before Independence Day now agreed to send the army on Sunday at 9:00 We expect to be accompanying farmers who are plowing all next week. Please call and sign up. All are welcome, but we especially need volunteers willing to drive. Call the office 02-6482757, Arik 050-5607034, Yehiel 050-2110639, or Zakaria 050-2103982.
Olive Tree Campaign
We have been in the midst of urgent efforts to get the Civil Administration and Legal Advisor’s office to do something to save the plowing season. We received a letter indicating that the legal advisor will do nothing to help farmers fromA-Sawya to get to their land near Palgei Mayim or to open up the blocked road of Kariyut.
On Monday we escorted a farmer from Awrta that went to plough his land near the Itamar settlement. A year ago we found out that settlers established there on their own mind a fence in the length of number of kilometers, in order to annex lands of the lower parts of the hills that they controlled. Last year the Palestinians complained, the MATA"K recieved their paperworks for 3 times, but then we never heard a thing, yet the security forces lowered the fence.
In this year`s olive harvest the settllers drove away the Palestinian farmers from the territory. Much to our regret, we didn`t know. This time they requested our attendance as they feared for their tractors. They worked about an hour and half to two hours unhampered – until a military force, which refused to say who called them, arrived. It was clear that the settlers that watched from above sent them. Two weeks ago we already summarized with the brigade to deliver that plough is to be carried out and not to be disturbed until new announcements (though earlierit was allotted to 3 days only). Of course, their immediate response was that the work is not cooridnated and therefore needs to cease immediately. If the Palestinians were alone, it would be the end of the story. But we said that the supreme court decreed that coordination is not due. As usual they demanded to see the papers of ownership on the lands. When we asked wether any such proof of ownership had been submitted by anyone the soldiers didn`t know the answer. We explained that the supreme court decreed that they were forbidden to disturb the workers without a courts decree on closing of territory in hand or presenting any proof of ownership on these lands.
They didn`t care that supreme court determined that they don`t havethe right to intervene. But, being a little bewilderred they started to phone in order to know what to do. They again received instructions to stop the ploughing, but also we called the brigade. They understood that the instruction to cease there was based on wrong information and the ploughing continued.
Exactly in middle of the controversy – all of us stood still to the siren of holocaust day in middle of plantation of the olives. Maybe then we understood that all presents were Israelis. Just at the same moment a settler came down (he did not stand in the siren) with an allagedly signed map by the MATA"K proving that all the lands beyond the fence line are territories of quarrel thus are forbidden to be ploughed.
First of all it was said that work needs to stop, thereafter they explained to the angry settler that we will continue until the MATA"K arrives, and again there arrived an instruction to cease until the MATA"K will arrive. Maybe due to standing in the siren they were a little more open when I tried to explain that I know that they only obey orders, but after 9 years watching the same movie number of times- we phone the brigade and the MATA"K and the attorney general and to the policeman that treated the complaint a year ago, and to the additional policeman that treats the real estate… They all either do not wish to, or don`t understand what the rush is. I tried to explain that all that hassle costs money to the owner of the land that pays for the tractors. On his part, he took this more easy than myself. He said that this is little price to pay in order not to lose his land.
In the end of the tractor drivers passed to the other place and we decided to arrive to the MATA"K to seek one of the policemen that are responsible on real estate- the one that did not answer earlier phone calls. The moment we arrived a MATA"K officer says that he sent people of the MATA"K to the territory. MATA"K officers refused to talk with us until the director of movies agreed to cease to photograph. And then – astonishly- he says – "of course this is your land – we treated this issue a year ago". But he recommended the farmer not to order the tractor drivers as it would be too risky, yet better to correlate a day with security to do with that that remaining half hour of ploughing. Unfortunately, the farmer agreed to correlate on other day. But, as always, we believe it isn`t our duty to tell the farmers what to do.
Who won here? The land owner got back the right to work his land. This is a big victory against the crawling (that sometimes runs) occupation, but the occupation also won in several points. After supreme court determined that the farmer was allowed to work his land uncoordinatedly, the MATA"K succeeded to convince him to work only in coordination. The army received what he wanted more of all- that Palestinians will not move to the right or to the left without permit and coordination. Instead of being an independent person, the land owner needs the help of "the good Israelis."
In each the occupied territories, we see in this ploughing season more than ever, the desire of the army to cancel achievements of supreme court. In most places it is heard that the land is too dry to plough in a week, the places that really need army security, days of ploughing were not coordinated, and in the places that the farmers would get along if they were not hasslled, only there the security forces intefere. This year we have put less pressure than the year before, and yet we see how the system almost never does a thing to fulfill its duties to the Palestinians. From this I also learn on our responsibility and what happens when we are not on guard. I also learn on the dilemmas of how to guard and to return lands to their owners without to cooperate with the occupation.
דבר המנכ"ל
צו גיוס
כתבתי דבר מנכ"ל אחד, אבל העברתי אותו ל"השבוע שהיה" בשל הצורך הפשוט לומר שאנחנו זקוקים לכם. אנו זקוקים ל 10 מתנדבי בעין עבוס ול-10 נוספים בכפר סנג`יל, ליום ראשון הקרוב. על אף הנסיונות בשבוע האחרון להניע את המערכת הצבאית לאבטח את החריש, או לפחות לא להפריע (ראו מכתבים בסוף פרשת השבוע וגם השבוע שהיה) לא היה חשוב לאף אחד שהאדמה מתייבשת ושבעוד ימים ספורים תגמר העונה עבור חקלאים רבים. אף שמעתי שנאמר לחקלאים בדרום הר חברון "כללי המשחק השתנו." כנראה יש הסבורים שהבג"ץ שלנו הוא היסטוריה, ושאין לשופטי הבג"ץ הנוכחיים את האומץ לאכוף את הפסיקה שלהם. עקב המצב, אנו מציעים ליווי לכל חקלאי המעז להגיע לאדמותיו ללא אבטחה, ולהגיע למקומות שלא דרושה בהם אבטחה ואין חובה לתאם, אבל המתנחלים וכוחות הביטחון מיצרים עובדות בשטח. אחרי שנים רבות בהן העדפנו לעבוד עד כמה שניתן בתאום עם כוחות הביטחון, הגיע הזמן לומר, "מלאו את חובותיכם. אם אתם שוברים את הכלים אנו נאלצים לחזור לדרכי הפעולה מ-2002." ב-2002 היו יותר סיכונים מהמתנחלים. ב-2002 הייתה התגייסות של מאות מתנדבים/ות. בשבוע הקרוב אני מבקש התגייסות דומה. עשו זאת בשם ובעבור כל החקלאים הרואים את אדמותיהם ופרנסתם נגוזה מול עיניהם. עשו זאת כדי לשמור את כל מה שהשגנו בשנים האחרונות. ואל תדאגו לתעסוקה לאחר ההתגייסות היחסית קצרה הזאת. לאור הודעת הממשלה – נצטרך להתגייס גם כדי להלחם נגד הצעת תקציב המדינה ופגיעותיו בשכבות החלשות.
שבת שלום,
אריק
השבועות הקרובים
עבודה חקלאית
החריש בעין עבוס שפרסמנו אתמול נדחה ליום א`. בכל זאת יצאנו היום (ו) לחריש בסנג`יל. לאחר עימות עם המתנחלים בסינג`יל, קצין מת"ק שעד כה סירב לתאם אבטחה עד לאחר יום העצמאות (מאוחר מדי) הבטיח אבטחה ליום ראשון הקרוב. לצערנו, אין לסמוך על כך. נזדקק לכל מתנדב, סה"כ יש צורך בעשרה אנשים. אנא צרו קשר בהקדם עם זכריה: 050-2103982 , יחיאל: 050-2110639 או אריק: 050-5607034
חריש
התרענו על מצב חרום בפני המנהל האזרחי והיועץ המשפטי שנותר רק כשבוע לחרוש, וברוב המקומות המת"קים לא התארגנו לאבטחת החריש במקומות המסוכנים, וכי כוחות הביטחון אף סיכלו את העבודה במקומות בהן הפלשתינאים לא זקוקים לאבטחה אם לא מפריעים להם. עזרנו למשפחה מאוורתא כאשר מתנחלים הצליחו לשכנע את הצבא שאדמתו של החקלאי שלהם. בסוף הסתבר שהמת"ק כבר הכירו בבעלות הפלסטינית לפני שנה. כרגע מנסים לעודד פלסטינים במקומות בהן המת"ק לא מתארגן מזמן ללכת אתנו ללא תאום עם כוחות הביטחון (אולי הודעה על קיום העבודה אם אין סכנה שכוחות הביטחון ימנעו את העבודה).
פלשתינאים ? הכיבוש ?
ביום ב` לווינו חקלאי מכפר אוורתא שהלך לחרוש את אדמתו מתחת למאחז איתמר. מדובר במקום שלפני שנה פתאום גלינו שמתנחלים הקימו שם על דעת עצמם גדר באורך מספר קילומטרים כדי לספח אדמות במורדות הגבעות שעליהן הם שולטים. בשנה שעברה הפלשתינאים הגישו תלונות, המת"ק לקח מהם ניירות בעלות 3 פעמים, ואחרי זה לא שמעו דבר, אך כוחות הביטחון הורידו את הגדר. במסיק השנה גירשו מתנחלים את החקלאים הפלשתינאים מהשטח. לצערנו, לא ידענו. הפעם ביקשו את נוכחותנו כי פחדו על הטרקטורים. הם עבדו כשעה וחצי-שעתיים ללא הפרעות – עד שהגיע כוח צבאי. הם סרבו לומר מי הזעיק אותם, אבל ברור שהמתנחלים שצפו מלמעלה שלחו אותם. כבר לפני שבועיים סיכמנו עם החטיבה למסור שעד הודעה החדשה חורשים ואין להפריע (אחרי בחילה הקציבו 3 ימים בלבד). כמובן, האמירה הראשונה הייתה שהעבודה לא מתואמת ולכן צריך להפסיק מיד. אילו הפלשתינאים היו לבד, זה היה סוף הסיפור. אבל אנחנו אמרנו שהבג"ץ פסק שלא צריך תאום. אחרי זה כמובן ביקשו לראות את ניירות הבעלות. כאשר שאלנו האם הוגשה על ידי מישהו אחר הוכחת בעלות כל שהיא –החיילים לא ידעו לענות. הסברנו שהבג"ץ פסק שאסור להם לעצור את העבודה בלי צו סגירת שטח מראש או איזה שהיא הוכחת בעלות. לא עניין אותם שבג"ץ קבע שאין להם זכות לעשות את זה. אבל, הם היו קצת במבוכה והתחילו לטלפן כדי לדעת מה לעשות. קיבלו שוב הוראה לעצור את החריש, אבל גם אנחנו טלפנו לחטיבה. הם הבינו שההוראה להפסיק היתה מבוססת על מידע לא נכונה והחריש המשך.
בדיוק באמצע הויכוח – כולנו עמדנו דום לצפירת יום השואה באמצע מטע הזיתים. אולי אז הבנו שכולנו ישראליים באותו רגע ירד מתנחל (הוא לא עמד בצפירה) עם מפה חתומה כביכול ע"י המת"ק ה"מוכיחה" שכל האדמה מעבר לקו היכן שהיתה הגדר הוא שטח מריבה שאסור לחרוש. קודם כל אמרו שצריך לעצור, אחרי כן הסבירו למתנחל הכועס שנמשיך עד שהמת"ק יגיע, ושוב פעם הגיעה הוראה להפסיק עד שיגיע המת"ק. אולי בגלל העמידה בצפירה הם היו קצת יותר פתוחים כאשר ניסיתי להסביר שאני יודע שהם רק מקבלים פקודות, אבל אחרי 9 שנים, הייתי באותו סרט מספר פעמים אנחנו מטלפנים לחטיבה ולמת"ק וליועץ המשפטי ולשוטר שטיפל בתלונה לפני שנה ולשוטר נוסף שמטפל במקרקעין. כולם או אינם או לא מבינים מה בוער. ניסיתי להסביר שכל ההתנהלות שלהם עולה כסף לבעל האדמה שמשלם על זמן הטרקטוריסטים. מצידו, בעל האדמה לקח את זה יותר בקלות ממני. הוא אמר שזה מחיר קטן לשלם כדי לא להפסיד את אדמתו.
בסוף הטרקטוריסטים עברו למקום אחר ואנחנו החלטנו להגיע למת"ק לחפש אחד השוטרים האחראי על מקרקעין שלא ענה. ברגע שהגענו קצין מת"ק אחר אומר שהוא שלח אנשי מת"ק לשטח. קציני מת"ק סרבו לדבר אתנו עד שבמאי סרטים הסכים להפסיק לצלם. ואז – פלא פלאים הוא אומר – "בוודאי שזו האדמה שלך – טיפלנו בזה לפני שנה." אבל, הוא המליץ לחקלאי לא להזמין את הטרקטוריסטים חזרה כי מסוכן ומוטב לתאם יום עם אבטחה לעשות את חצי שעת החריש שנשארה. לצערי, החקלאי הסכים לתאם ביום אחר. אבל, כתמיד, אנו מאמינים שאסור לנו לומר לבעלי האדמות מה לעשות.
מי ניצח כאן? בעל האדמה קיבל חזרה את הזכות לעבוד את האדמה שלו. זה ניצחון גדול נגד הכיבוש הזוחל (ולפעמים רץ) אבל הכיבוש גם זכה בכמה נקודות. אחרי שבג"ץ קבע שמותר לו לעבוד את האדמה שלו ללא תאום, המת"ק הצליח לשכנע אותו לעבוד רק בתאום. הצבא קיבל מה שהוא רוצה יותר מכל-שפלשתינאים לא יזוזו לימין או לשמאל ללא היתר ותאום. במקום להיות אדם עצמאי, בעל האדמה היה זקוק לעזרתם של "הישראלים הטובים."
בכל השטחים הכבושים, אנו רואים בעונת חריש הזה יותר מאי פעם, את רצון הצבא לבטל את הישגי בג"ץ המסיק. ברוב המקומות אומרים שהאדמה יבשה מדי לחרוש בעוד שבוע, ברוב המקומות שבאמת זקוקים לאבטחת הצבא לא תואמו לחקלאים ימי חריש, ובמקומות שהחקלאים היו מסתדרים אם לא היו מפריעים להם, שם כוחות הביטחון מתערבים. אנחנו לחצנו השנה פחות מאשר בשנים קודמות, וראינו איך המערכת כמעט ולא עושה דבר למלא חובותיה כלפי הפלשתינאים.
מזה אני גם לומד על אחריותנו ומה קורה כאשר אנחנו לא על המשמר. מזה אני גם לומד על הדילמות של איך לשמור ולהחזיר את אדמות לבעליהן בלי לשתף פעולה עם הכיבוש.